אי ירוק בים
מלכים ומלכות, סיפורים ואגדות, מרחבים פראיים וערים תוססות, נהרות וימים והיסטוריה מפותלת: קרוז לאיים הבריטיים הוא הרפתקה מרתקת ומעשירה.
הממלכה המאוחדת, אנגליה, בריטניה הגדולה – האם מדובר בכמה שמות לאותו מקום? אין ספק שהבלבול רב, והוא נחלת רבים. אז בואו נעשה סדר: הממלכה המאוחדת מכילה בתוכה ארבע מדינות ריבוניות שונות: הגדולה והמאוכלסת מכולן היא אנגליה, ובה נמצאת הבירה לונדון. ויש גם את ווילס, סקוטלנד וצפון אירלנד. ואף על פי שהם אינם מחבבים אלו את אלו במיוחד, יש לכולם דרכון בריטי וכולם נחשבים אזרחי בריטניה.
אם כך, מהי בריטניה הגדולה? זהו מונח גיאוגרפי ולא פוליטי, המתאר את האי הגדול בקבוצת האיים הבריטים והוא כולל את אנגליה, ווילס וסקוטלנד. האי השני בגודלו באיים הבריטיים הוא אירלנד, שכולל שתי מדינות: הרפובליקה של אירלנד וצפון אירלנד.
באיים הבריטיים ישנם עוד שלושה איים: מאן, ג'רזי וגרנזי. השניים האחרונים מהווים את החלק הארי של איי התעלה, הממוקמים בתעלת לאמנש בין אנגליה לצרפת. הם אינם חלק מהממלכה המאוחדת אבל נתונים תחת החסות של הכתר הבריטי, ובכל זאת לכל אחד מהם יש אוטונומיה בכל הקשור לענייני הפנים. מבלבל, זה ברור. אבל מה אפשר לצפות מאומה שעדיין נוהגת בצד שמאל של הכביש?
ועם כמה שזה מבלבל, חקירת צפונותיהם של האיים הבריטים היא הדבר הנכון לעשות. הנה, קחו לדוגמא את האי גרנזי, שממוקם שמונה קילומטרים בלבד מתעלת למאנש הצרפתית ושוכן על שטח קטן, רק 78 קמ"ר. על אף קוטנו, הטבע בו עצום: צוקים פראיים, ים כחול והרבה ירוק. והביקור בו מרחיב את הלב ומרומם את הנפש.
מיקומו של האי וחשיבותו האסטרטגית, הביאו לכך שבמלחמת העולם השנייה השקיעו הנאצים מאמצים לכבוש את גרנזי. היטלר האמין שדרך האי הוא יוכל לכבוש את בריטניה כולה. הוא אמנם נכשל בתוכנית הגדולה אבל הצליח במשימתו הראשונה, ובשל כך עד היום אפשר לראות בגרנזי שרידי מבצרים, וגם לא מעט בונקרים.
סמוך לגרנזי שוכן האי ג'רזי, קצת יותר גדול מקודמו – 112 קמ"ר. ההיסטוריה של ג'רזי עם אנגליה החלה כשוויליאם הראשון סיפח אותו לדוכסות נורמנדי בשנת 933. נדלג כמה מאות קדימה ובמאה ה-17 תמכו תושבי האי במלך בזמן מלחמת האזרחים של אנגליה. בתמורה קיבלו התושבים שטח באמריקה שהיה שייך לאנגליה, ושזכה לשם שבוודאי מצלצל לכם מוכר – ניו ג'רזי. גם ג'רזי נכבשה על ידי הנאצים בזמן המלחמה, ועד היום חוגגים תושבי איי התעלה מדי שנה ב-9 במאי את יום שחרור מחנות הריכוז מידם.
עיר גדולה אחת יש באי, סנט. הלייר היפה. שאר השטח הוא שיר הלל לשלווה, לטבע, למרחבים, לחופים יפים ושקטים ולעיירות דייגים ציוריות.
סמוך לאיי התעלה, בצפון צרפת, נמצא האזור שבו התרחשה נקודת המפנה של מלחמת העולם השנייה וראשית הקץ של גרמניה הנאצית: "הפלישה לנורמדי". אזור הפלישה של צבאות בעלות הברית היה בעיירה ארומאנש, שם שוכן מוזיאון המוקדש ליום הנחיתה, ה-DAY-D. בחופים המפורסמים עדיין נמצאים הביצורים הגרמניים, כמו גם בית הקברות לחללים האמריקאים שמצאו בו את מותם.
המעגן המרכזי של בריטניה במלחמת העולם השנייה היה בעיר הנמל הצפונית ליברפול. עובדה זו הביאה לגל של הפצצות מהאוויר שכוונו נגדה והרסו מחצית מבתיה. אולם בניגוד לערים אחרות, לא הצליחה ליברפול לאסוף את השברים ובמשך תקופה ארוכה הייתה מוזנחת ובעלת רמת אבטלה גדולה, עד שבשנת 2004 עברה מתיחת פנים נרחבת והפכה לאחת מבירות התרבות של אירופה ולאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
עוד לפני הקתדרלה האנגליקנית, אשר בה נמצא מערך הפעמונים הכבד בעולם והעוגב הגדול בעולם ועוד לפני הקתדרלה המטרופולינית של העיר, שהוא למעשה מבנה פוסט מודרני בעל ויטראז׳ עצום ממדים – האטרקציה התיירותית האהודה ביותר בליברפול היא רציף אלברט, שבו שפע של בתי קפה, מסעדות, ברים, מוזיאונים וחנויות מעוצבות. שניים לו רק מוזיאון הביטלס, הלהקה האהובה שצמחה מהעיר ושמרה לה אמונים גם בשיא תהילתה, וכמובן קבוצת הכדורגל הפופולרית.
אירלנד: על שני ענקים ובירה צוננת
עד כמה שההיסטוריה של בריטניה מרתקת – דברי הימים של אירלנד מרתקים אף יותר. זו מדינה שחוותה מאות שנים של סכסוכים פנימיים עקובים מדם בין הקתולים לפרוטסטנטים, שהתחילו עוד בתקופת הנרי השמיני והגיעו לכדי פתרון רק בשנת 1998 .
אחד המוקדים להתרחשויות ההיסטוריות והתרבותיות במדינה היא העיר בלפסט, בירת צפון אירלנד, ששוכנת על גדת נהר הלאגאן ומהווה כיום עיר תעשייתית גדולה וחשובה. חומת השלום שמפרידה בין רחוב שנקיל לרחוב פולס, בין הקתולים לפרוטסטנטים, ועליה עשרות ציורי קיר גדולים, מביאה בתמונות את סיפור הסכסוך שהגיע לשיאו האלים והמתוקשר בשנות ה-70.
נקודות נוספות בבלפסט שאפשר לראות במהלך ביקור בעיר הם בניין האופרה, בית העירייה והמרכז שוקק החיים של העיר שעברה כל כך הרבה תהפוכות אבל כיום היא אסתטית, נעימה ומסבירת פנים לבאים בתחומה. אי אפשר לפספס גם ביקור ב”קראון ליקר סלון”, הפאב המפורסם שנבנה ב-1885 – כי הרי טיול לאירלנד אינו שלם בלי לגימה מכוס בירה צוננת, המשקה הלאומי.
על אף חשיבותה של בלפסט, המקום התיירותי ביותר בצפון אירלנד נמצא צפונית מהעיירה בושמילס ונקרא “סוללת הענקים”. מדובר בתופעה גיאולוגית מדהימה של כ-40 אלף עמודי בזלת משושים וסימטריים צמודים, שחודרים אל תוך הים ויוצרים מראה בלתי נשכח.
קסמו של המקום שאוב מאגדה על פין מק’קול. זהו סיפור על ענק אירי אחד, שהזמין לדו קרב ענק אחר: בנאנדונר מסקוטלנד. כדי שהסקוטי יוכל לחצות את הים, בנה עבורו מק'קול סוללת ענק, אולם ברגע שהגיע הענק אל אירלנד נבהל מק'קול מגודלו של יריבו וברח אל ביתו. רעייתו כיסתה אותו בשמיכה והעמידה פנים שהוא תינוק. כשראה הסקוטי את גודלו של התינוק, הבין באימה שאביו של הרך הנולד חייב להיות גדול ממדים. הוא ברח בבהלה מהמקום תוך שהוא מנפץ את הסוללה המחברת בין אירלנד לסקוטלנד, ובמנוסתו יצר את תוואי השטח הייחודי.
ההסבר האמיתי לתופעה מן הסתם פחות מסעיר את הדמיון: מדובר בפעילות געשית שהובילה להתפרצות לבה נוזלית. כשהתקררה, הלבה התכווצה ויצרה את הסלעים המשושים שמהווים מוקד משיכה למבקרים במדינה.
המסע באירלנד ממשיך אל קורק, השלישית בגודלה במדינה. סמוך אליה נמצאת מצודת בלארני הגדולה, שנבנתה בשנת 1446 על ידי מלך מונסטר וכוללת מערכת של מסדרונות אפלים שמובילים אל מרתפי עינויים. במרחק של 109 מדרגות, בראש המצודה, נמצאת אבן גדולה שעליה הכתירו מלכים. האגדה מספרת שמי שינשק אותה יזכה לצחות לשון וליכולת דיבור רהוטה.
סמוך לבלארני נמצאת העיירה קוב, ששימשה נמל מוצא למאות אלפי מהגרים שנמלטו מהעוני ומחרפת הרעב ששררו במדינה ב-1846. מספרים שלא פחות משלושה מיליון איש עזבו את האי בדרכם לחיים חדשים וטובים יותר, רבים מהם מצאו את עצמם לבסוף באוסטרליה. זו גם הייתה התחנה שממנה עלו הנוסעים אל האנייה "טיטאניק", בתקווה למצוא את עצמם באמריקה הגדולה. הסוף, כמובן ידוע. כדי לספר את סיפורה של האנייה הידועה בעולם הוקם בקוב מוזיאון שמנציח את הנספים ומתאר את סיפורם של הניצולים.
אתר נפלא נוסף במסענו תהיה העיירה קינסל, הנמצאת דרומית לקורק. זו לא רק עיר נמל יפה שמבצרים שומרים עליה, אלא מרכז הגסטרונומיה האירית שבה שוכן מבצר צ’ארלס, שהוא למעשה מערכת של חמישה מבצרים שיוצרים צורת כוכב ומציגים תצוגה היסטורית יפהפייה.
בירת הרפובליקה האירית והעיר הגדולה במדינה היא דבלין, "האי הירוק". היא הוקמה במאה ה-10 על ידי הוויקינגים ועל אף חשיבותה היא הייתה במשך שנים אפורה ומנומנמת. בעשורים האחרונים דבלין היא מרכז צעיר, אורבאני ותוסס.
בביקורנו בעיר הקטנה אך העמוסה באטרקציות תיירותיות נראה את מצודת דבלין ואת קתדרלת סנט. פטריק, נתבונן במבנים שנבנו בסגנון הג'ורג'יאני, נפגוש בפסלו של אוסקר ווילד שממוקם בכיכר מריון, ונחלוף על פני בית הדואר שב-1916 התרחש בו מרד הפסחא. לא נחמיץ גם ביקור בפארק הפיניקס, הפארק המגודר הגדול ביותר באירופה שמשתרע על פני שטח של 7,000 מ"ר. בהמשך נחצה את גשר "חצי הפני", שמחבר בין שתי הגדות של נהר הליפי. ואם תהיתם מהו מקור השם, נספר כי הגשר נקרא כך משום שלפני בנייתו, ב-1816, גבו משיטי הסירות חצי פני על חציית הנהר.
בשהותנו בדבלין נבקר גם בטריניטי קולג'. שם נמצאת הספרייה העתיקה ביותר באירלנד, ובו שמור היטב "הספר של קלס", ארבע הבשורות של הברית החדשה שנכתבו ועוטרו בכתב יד על ידי נזירים במאה ה-9. בהמשך נעבור ביעד תיירותי לא פחות אטרקטיבי: מבשלת גינס העתיקה, שהחלה בייצור הבירה ב-1759.
סקוטלנד: אלגנטיות של כפר
בין האיים הבריטיים נכללת גם סקוטלנד, שאדינבורו בירתה נחשבת כעיר היפה באיים ויש הנשבעים בלהט כי מדובר ביפה בערי תבל. אפילו אונסק"ו מסכימים והכריזו עליה כאתר מורשת עולמי. החומה שהגנה על העיר העתיקה אמנם כבר מזמן איננה, אבל האזור שומר על צביון ימי הביניים ואפשר לחוות אותו בין היתר ברחוב שמקשר בין ארמון הולירוד, ביתם של מלכי סקוטלנד לבין טירת אדינבורו, שממוקמת על ראש צוק וחולשת על העיר כולה.
נשוטט ברחובותיה ההומים של העיר ולא נפספס הליכה ברחוב פרינס, שמצדו האחד חנויות ממותגות ובעברו השני גנים יפיפיים, ונעבור ליד רחוב רויאל מיל, שבו גורדי שחקים מהמאה ה-12. נחלוף בכיכר הפרלמנט ובמוזיאון הילדות ונעצור בפארק הולירוד, פנינה של טבע פראי בלב העיר.
המרחבים האורבאניים של סקוטלנד מעוררים השתאות, אך לא נופלים מהם המרחבים הירוקים ורחבי הידיים שלה. יפה מכולם הוא חבל הטרוסקס, המשובץ כפרים קטנים וציוריים השוכנים בינות לאגמים כחולים עמוקים. הידוע בהם הוא "לוך למונד", האגם הצר והארוך שהנמצא למרגלות ההרים. בתוכו פזורים איים קטנים וירוקים שחלקם הוכרזו כשמורת טבע. על גדת האגם ממוקם הכפר לאס, שנבנה במאה ה-18 עבור הפועלים שכרו את הצפחה במחצבות. הוא שוחזר וכיום מהווה פינת חמד צבעונית ופורחת.
והרי אי אפשר לעסוק באגמיה המרהיבים של סקוטלנד בלי להזכיר את המוכר והידוע מכולם: לוך נס, שבמשך שנים הסעיר את דמיונם של רבים שהגיעו למקום לחפש את המפלצת שמסתתרת בקרקעיתו העמוקה. חידת המפלצת התמוהה פרושה לראווה במוזיאון שמסקר גם את תולדות האגם.
אגם לוך נס נמצא באזור ההיילנדס של סקוטלנד. חובבי סדרת הספרים המצליחה "נוכרייה" מאת דיאנה גבלדון (שהפכה בהמשך גם לסדרת טלוויזיה מצליחה), יזהו מיד את שם המקום המככב בספרים.
באינברס, עיר הבירה של החבל, נתוודע לסיפורם של היעקובינים, התנועה פוליטית שנוצרה לאחר "המהפכה המהוללת" על מנת להחזיר לכס את צ'ארלס לבית סטיוארט, נכדו של המלך ג'יימס השני שהודח במהלכה. הדבר לא עלה בידם של היעקובינים: בקרב קלודן שנערך ב-1746 הושמדו כוחותיהם וצ'ארלס נמלט והגיע לצרפת, שם מספרים שהפך לשיכור והולל.
המלכה האחרונה לבית סטיוארט ששלטה על בריטניה הייתה המלכה אן, אולם בתקופתה ארמון בקינגהאם לא היה עדיין מקום משכנם של מלכי בריטניה. הוא הפך לביתם של בני המלוכה עם העברת הכתר למלכה ויקטוריה בשנת 1837. אפשר לומר שמאז ועד היום נדמה כי ביקור בלונדון בלי צפייה בהחלפת המשמרות מול שערי הארמון איננו שלם.
אבל אין בכך די, כמובן. העיר הסואנת לא נחה לרגע ואין אדם יכול אלא לשוטט ברחובות ההומים, בשווקים הססגוניים ובפארקים המזמינים. סיור ברחובותיה של לונדון חייב שיעבור ליד בתי הפרלמנט ומגדל השעון של הביג בן ובסמוך אליו, בכנסיית ווסמיניסטר שבה מוכתרים ונישאים מלכי אנגליה. וכמובן אי אפשר לפספס סיבוב בכיכר טרפלגר ותמונה למזכרת ליד הסמל של העיר: London Eye, הגלגל הענק.
כיום לונדון מהווה את עורק החיים של אנגליה, המרכז הפיננסי, התרבותי והפוליטי של הממלכה המאוחדת. לא רבים יודעים שלפניה הייתה זו העיר וינצ’סטר אשר שימשה כבירה. ההיסטוריה חרותה בין כתליה של וינצ’סטר, שנוסדה בתקופה הרומית, ואפשר לחזות בה בביקור במקום. למשל בחלק מהביצורים שהגנו עליה עוד בימי הביניים או בקתדרלה שנבנתה כבר בשנת 1067 או בבית המשפט, שקורות העץ שלו מחזיקים את גג המבנה עוד מהמאה ה-15.
עוד עיר עתיקה ומרתקת היא באת', השוכנת בדרום מערב אנגליה. היא הוקמה בעמק נהר האיבון, לא רחוק מאתר מעיינות חמים. עוד בתקופה הרומית הפכה העיר לאתר עלייה לרגל בשל המרחצאות שהוקמו בתחומה. הפולקלור המקומי מספר כי המלך בלאדאד האגדי הוא זה שגילה את המעיינות החמים במקום. הקרדיט על הפיכתה לאתר נופש פופולרי מגיע למלכה אן, שהביאה לעיר את כל השמנה והסלתה של אנגליה. את חותמת האיכות העניקה למקום הסופרת ג'ין אוסטין, שבחרה בבאת' כביתה במשך מספר שנים. כך או אחרת, כיום מהווה באת' אתר תיירות נחשק שנודע לא רק בשל המרחצאות התרפויטיים, אלא גם בזכות הארכיטקטורה המגוונת והאווירה הרומנטית השורה ברחובותיה האלגנטיים.
