מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות


קרוז ליפן – מאמר: אביב ביפן, אל פריחת הדובדבן

סאקורה. נסו לומר את השם היפני הזה, לגלגל אותו על הלשון: הוא מתחיל כשהפה פתוח, אחר כך נסגרות השפתיים ועוטפות את ההברה האחרונה שיוצאת ונישאת אל האוויר הפתוח. סאקורה ביפנית הוא עץ הדובדבן, הסמל הלאומי הבלתי רשמי של המדינה. מדי שנה, בין פברואר ועד סוף אפריל, מתרחשת פריחתו המרהיבה של העץ, ה"סאקורה זנסן", כך מכנים אותה היפנים ולה הם מחכים עוד כשהחורף הולם במלוא עוצמתו. המראה עוצר נשימה: זה מתחיל מדרום המדינה ועובר צפונה, במקביל להתחממות מזג האוויר. עלי הכותרת מתעוררים מתרדמת החורף, יוצאים אל אוויר העולם וצובעים את יפן במרבדים של ורוד ולבן, מכריזים ברוב הוד ופאר שהאביב הגיע. היופי הזה, על אף שאינו אורך זמן רב ונמשך לכל היותר כשבועיים, מהווה אחד האירועים החשובים בלוח השנה היפני.

מפברואר ועד אפריל, מיליוני תושבים והמוני תיירים יוצאים מהבתים וחוגגים את האסתטיקה הבלתי מתפשרת של הטבע, שמגיעה במלוא הדרה עם פריחת הדובדבן. כל כך הרבה כתרים קושרים היפנים אל עצי הדובדבן ופריחתם הקצרה מסמלת עבורם את ארעיותם של החיים, עדות להיותם של החיים ברי חלוף. ה"האנאמי", אותה יציאה המונית אל הטבע, אותה ניתן לראות לאורכה ולרוחבה של ארץ השמש העולה, אינה רק עדות לחשיבות שמעניקים היפנים לסגולותיו הנצחיות של הטבע, אלא גם מטאפורה לקיום האנושי השברירי. הנה, עוד מעט יקמלו העלים, ייפרדו מענפים שהחזיקו בהם וינשרו אל האדמה, יכסו אותה רק לרגע במרבדים של לבן שיהפכו אפורים.

ובינתיים, עד שזה יקרה, יוצאים כולם אל הצפייה המסורתית בפריחה. מדובר בפסטיבל של ממש: ביום ובלילה מלאים הפארקים, המקדשים והגינות בהמוני אדם. הם יושבים על מחצלות, אוכלים ושותים לשוכרה, צופים במופעים ומשתתפים בירידים. בכל מקום במדינה מתקיימים אירועים מיוחדים. באי הונשו הצפוני, במחוז אאומורי, למשל, מתקיים פסטיבל הכולל ריקוד דובדבנים מסורתי, אותו מבצעות הגיישות המפורסמות. הריקוד נערך מול קהל רב, לובש בגדים מסורתיים, שאוחז במנורות ונרות ולקול הלומות תופים. הטבע בשירות האדם הנופים ביפן, שמורכבת למעלה מ-3,500 איים, עוצרי נשימה ולא רק בזמן פריחת הדובדבן. זוהי מדינה ארוכה: מצפון לדרום אורכה מגיע לכ-3,000 ק"מ. מפאת תנאי השטח אחוזים ניכרים משטחה אינם מתאימים למגורים, לחקלאות או לתעשייה ועל כן נותרו פראיים ובתוליים. טיול, שכולל שייט, מאפשר התקדמות במהלך הלילה, וחשיפת פניה המסתוריות של יפן, זו שמעבר להונשו, האי המרכזי: האזור ההררי טוהוקו שבצפון הרחוק, ששומר על האווירה הכפרית האותנטית, אותה קשה לפגוש במרכז הצפוף; העיר קנאזאווה, ששומרת את סגנון ימי הביניים, הסמוראים והגיישות; העיירה ניקו הצפונית, שממוקמת באזור הררי ומיוער בו נמצאים פלגי מים ומפלים, בהם מפלי קגון הנופלים בשאון רב מגובה מאה מטרים. ונגסקי, אשר שוכנת באי הדרומי קיושו, היא סמל לזוועה של מלחמת העולם השנייה, אבל גם עיר יפהפייה וציורית. העיר הצפופה ביותר ביפן היא טוקיו, אבל גם שם ברחובותיה הסואנים, הרבעים הססגוניים ובתי הכולבו הומי האדם, ישנן שכיות חמדה, בהן הארמון הקיסרי, מקדש שינטו, מקדש מייג'י המוקדש לקיסר הנערץ אשר פתח את שערי יפן לטכנולוגיה ולתרבות, וגם האי המלאכותי אודאייבה, ממנו נשקף נוף מרהיב של מפרץ טוקיו. מיקומה מעבר לים, אפשר ליפן התנתקות פיסית מהיבשת הגדולה אסיה והתפתחות עצמאית. אפילו ג`ינג`יס חאן הגדול נכשל בניסיונו לכבוש אותה במאה ה-13. הנקודה הקרובה ביותר מיפן ליבשת, היא באזור האקאטה שנמצא מול קוריאה. אזור ששימש במשך דורות כשער המסחרי והתרבותי לסין ולקוריאה. מקדש קושידה, מהמאה השמינית, משמר שרידים מן העוגנים של הצי המונגולי שנהדף על ידי הטייפון המפורסם, המכונה קאמיקזה. קוריאה מהווה את צידו השני של השער המסחרי שבין אסיה ליפן, והפלגה של 200 ק"מ מאפשרת להגיע אל העיר השנייה בגודלה בדרום קוריאה אשר מהווה מיקרוקוסמוס לקוריאה כולה, ולהשלים את התמונה ההיסטורית והתרבותית של יפן.

אל תפספסו:

 


טיולים שיכולים לעניין אתכם

לוגו של וואטסאפ