מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות


שיט על הדנובה עד לדלתא מאת אריאלה פלד

בודפשט

זהו! שבתי לציביליזציה. אחרי 10 ימים של ניתוק מוחלט מטלפון סלולרי ומאינטרנט, נוכחתי לדעת שעולם כמנהגו נוהג…… ממשיך להסתובב על צירו…… ולא קורה שום דבר קטסטרופלי. ספינתי ממשיכה לשוט על גלי הדנובה והפעם ירדה עד לדלתא לנקודת האפס בים השחור. אתה עובר את אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, כפי שעשיתי עשרות פעמים ומלא התפעלות מהנופים, העיירות, הערים הגדולות, הכפרים, בזריחה בשקיעה ובדימדומים, נושם את האויר הצח על הסיפון…. ופתאום בתי בודפשט נשארים מאחור…… גשר ארפד, גשר מרגיט …. גשר השרשרת עם ארבעת האריות שבלעו את הלשון מרוב תדהמה כשהם רואים אותי: “מה??? היא שוב כאן??? מה עובר עליה? שואל אריה ימין את אריה שמאל, עזוב, אומר השמאלי…. היא תמשיך לבא כי היא מתגעגעת אלינו….. איפה עוד היא תוכל לפטפט בכזו התלהבות בשפה ההונגרית. גשר אליזבט….. הפרלמנט המפואר…. כנסיית מתיאש שהלבינה סוף סוף אחרי שנים של ניקיון…… צפור הטורול פורשת כנפיה מחצר הארמון…. אני מנפנפת לשלום לנזיר גלרט המניף לעברי את הצלב (חצוף….. הוא הרי יודע מזמן על יהדותי….) ומראש הגבעה מברכת אותי אותה נערה המרימה את ענף הדקל כבר עשרות שנים (איך לא כואבות לה הידים?)….. גשר החרות הירוק….. גשר פטופי והגשר החדש….. כולם הולכים ומתרחקים ואני מוצאת את עצמי באזור מישורי פנוניה . שדות תירס, חיטה וחמניות נמתחות עד לאופק ו……. אני משנה פזה…. לא עוד ערים מצוחצחות וחנויות פאר. עמים שחוו מלחמות עקובות מדם, משטרים רודניים…. משתקמים…… מחייכים וחיים הלאה…. חנויות סדקית כמו פעם… רוכלי רחוב…… מדריכים מקומיים המשבחים את ארצם וגאים בה…. שמורות טבע במישורי ההצפה של הדנובה והדרווה בהם אוכלוסיות מרשימות של עופות מים, נשר לבן זנב, אנפות ועגורים….. עשרות סוגי דגים…. אדמה פוריה עם שלש שכבות של מי תהום בעומקים שונים המאפשרים לטבע להיות ירוק גם כאשר הטמפרטורה בקיץ מגיעה לכדי 40 מעלות וכמות הגשם הממוצעת מגיעה לכדי 800 מ”מ לשנה לכל היותר……

למידע על שיט בנהר הדנובה >>

והספינה שטה במורד הנהר…… פני המים נמוכים מאד…. עוד רגע ותחתית הספינה תתחכך בקרקעית החולית של הנהר…… אך הקפטן לא מוותר. למרות שאנחנו רואים בכל פעם ספינה אחרת התקועה ליד הגדה….. הוא לא מוותר וממשיך הלאה הלאה אל עבר הים השחור. עוברים את קרואטיה, סרביה, בולגריה, רומניה, שערי הברזל המרשימים ולפניהם קניון הקזאן הקטן והקזאן הגדול כשמצוקי גיר לבנים מדהימים מתרוממים משני גדות הנהר. המלך דציבל על כל 40 מטר גובהו מסתכל עלינו כשהוא חצוב בסלע הרך בעיניים נוגות: כל כך חבל שאתם לא מתעכבים קצת לאיזה כוס קפה….. אני כל כך עצוב כאן לבד. מה אתה מתבכיין אני אומרת לו תסתכל מולך על לוח טרייאנוס המוצב מולך…… אתה יודע כמה שנים הוא כבר תקוע פה? דציבלוס לא עונה. הוא משפיל את עיניו ודמעה מתגלגלת על לחיו…….

זוכרת את הטיולים במדינות אלה בשנות התשעים של המאה העשרים כאשר נאלצנו להמתין שעות במעברי הגבול…. כאשר הפצרנו במטיילים לא לצחוק ולא להתלוצץ עם השוטרים בגבול כדי שחלילה וחס יכעסו עלינו ויעמידו אותנו בשמש הקופחת למשך שעתיים שלש רק מפני שהם יכולים…… האמת…. חשבתי שזמנים אלה עברו מן העולם אבל מסתבר שלא!!!! קרואטיה, סרביה, רומניה ובולגריה, כולן חולות במחלת הבירוקרטיה!!!

אבל אז….. מגיע הרגע המיוחל: “אמדאוס רויאל” ספינת הנהרות הוותיקה, מותחת גווה, מזדקפת, ויוצאת אל הים הפתוח……. אל אותה נקודת האפס לשם מגיעה כל טיפת מים שבדנובה אחרי שעברה 2850 ק”מ מן היער השחור שבגרמניה, אל הים השחור שברומניה. הגענו…. הגענו…. צוהלות כל טיפות המים ביחד כשהם מזנקות אל תוך הגלים……, הצלחנו, עשינו זאת!!!!!!!! גם אנחנו עומדים על הספון בהתרגשות רבה, צופים על הבדלי הצבע של מי הדנובה המביאים אתם סחף אפרפר חום לעומת מי הים הכהים הבולעים לתוכם את הנהר כשברקע נשמעים צלילי הוולס המפורסם של יוהאן שטראוס “הדנובה הכחולה….”

קרוזים נוספים באירופה


טיולים שיכולים לעניין אתכם