מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות


נהר הדואורו בפורטוגל – עמק הנהר הנעלם

דואורו פורטוגל

חמש מאות שנים חלפו מאז הפליג מגלה הארצות ואסקו דה גאמה מפורטוגל בדרך למזרח הרחוק. עברו השנים וכמו החוקר הנועז, גם ישראלים רבים גילו את קסמו של המזרח, אולם לא התחקו אחר יופייה של פורטוגל. רק לאחרונה יותר ויותר מטיילים ישראליים קובעים את פורטוגל כיעד לחופשותיהם וחוזרים להפיץ את הבשורה. רבים מגיעים לתור את ליסבון, עיר הבירה. אבל העיר המעניינת יותר היא דווקא פורטו, השנייה בגודלה במדינה. פורטו, ששוכנת בצפון המדינה, במקום שבו נשפך נהר הדאורו לאוקיינוס האטלנטי, בנויה על צוקים המתנשאים מעל העמק הירוק. על שמה נקרא הפורט, היין המתוק המפורסם, שמופק מענבים שגדלים ממש כאן. יש הטוענים ששם המדינה הוא על שמה של העיר, ויש מי שמרחיק לכת ומקשר את המונח אופורטוניזם לעיר, על שום אותם ספנים שעגנו בנמל המקומי והמתינו להפלגה ששכר רב לצידה. מרכז העיר, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית ע”י אונסק”ו, מורכב ממבוך סמטאות מרוצפות שמתפתלות, רגע מסתירות ורגע מגלות את הנהר. בניינים נמוכים מצופים אריחים צבעוניים, קירות משוחים בכחול ובצהוב, שוק ססגוני ושוקק חיים, קתדרלה, ארמון הבורסה, ובניין עירייה שמראשו מתנוסס מגדל השעון. הטיילת המקומית משופעת מסעדות שוקקות חיים, שרעש הכוסות המושקות זו בזו נשמע מהן למרחוק. וכמובן, יקבים ומרתפי יין ואוכל טוב ושמחה שכה אופיינית לצד הזה של העולם, ששום דבר לא קורה בו והשגרה הברוכה מרחיבה את הלב והנפש יוצאת לתור את תענוגות החיים. שישה גשרים חוצים את העיר, המפורסם בהם הוא גשר המלכה מריה, אותו בנה גוסטב אייפל. אכן, המהנדס הצרפתי שאחראי על המגדל הפריזאי המפורסם. הגשרים הללו מעניקים נקודת תצפית נפלאה על הספינות ששטות לאיטן בנהר ומהוות את הדרך הנפלאה לתור את האזור.

ראשיתו של הנהר בספרד ואורכו כ-900 ק”מ. פניו מגוונים ונדמה שלאורכו אין נקודה אחת הדומה לרעותה. בחלקו הוא מתווה את הגבול עם פורטוגל, ואז אפיקו נעשה צר ומשופע בקניונים ובאחת נפתח אל עמק הדוארו, ולאחר כמאה ושישים קילומטרים נשפך לים. כאן בעמק, בינות לגפנים הכורעים מכמויות הענבים, מתגלות גבעות מוריקות ואחוזות יין שלוות וכפרים קטנים המתחבאים בצלעי ההרים כאילו מבקשים להסתתר מהעולם. בשעות היום נישא לאוויר ריח היין ובשקיעה, כשהשמש מזדרזת לשלוח עוד כמה קרניים של אור, וכחול השמיים מתאחד בהרמוניה עם המים, יורדת שלווה על העמק. רחש המיית הגלים של הספינה שנעה באיטיות על הנהר גורם לאחרון הפטפטנים לעצור את שטף דיבורו ולהתמכר למראות ולנופים, כאילו רוצה היה לחקוק אותם על לוח ליבו.

האזור הוכרז כחבל יין עוד במאה ה-17, אבל יש בו עוד שכיות חמדה נוספות מלבד משקה האלים. למשל העירייה הציורית למאגו, בה שוכנת הכנסייה המרהיבה “דוס רמיגוס” ו-700 מדרגות ברוקיות נפלאות ומאתגרות שמובילות את המבקרים אל חלקה העליון.

או הכפר היפה פיגורה דה קסטלו רודריגו, על רחובותיו הצרים והתלולים והחומות שהשתמרו מהמאה ה-16. גם בירת העמק, פסו דה רגואה, יפה כל כך ובעת ביקור בה מתגבר הרצון שהזמן יעצור מלכת. לא רק שקט ושלווה יש בעמק. הנה, העיר השוקקת סלמנקה. בתחומה נבנתה האוניברסיטה הראשונה בספרד, ב-1215 ובין תלמידה כיכב דון זו’אן המיתולוגי. כיום לומדים כאן אלפי סטודנטים וממלאים את רחובותיה של העיר בהמולה צעירה ותוססת. ואי אפשר בלי הנקודה היהודית: לפי המחקרים האחרונים מהווה העיר פורטו את בירת האנוסים של פורטוגל, אותם יהודים שבתקופת האינקוויזיציה נאלצו להתנצר, אבל קיימו את מצוות הדת בסתר. כיום נודע כי חלק מצאצאי האנוסים מחפשים את דרכם בחזרה אל היהדות.


טיולים שיכולים לעניין אתכם