מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות


קרוזים באירופה – מאמר: לעולם בעקבות הזוהר – לפלנד

לפלנד

בני הסאמי, תושבי לפלנד המקוריים, מאמינים ששועל שחור גדול ממדים רץ בין הגבעות בלילות, וכשזנבו העצום פוגע בהרים המושלגים הוא שולח ניצוצות זוהרים שצובעים את השמיים השחורים. אחרים נשבעים שאלו הרוחות של אבותיהם הקדמונים שמאירים את לילות החורף כדי להראות לנשמות המתים את הדרך למעלה, לשמיים. מטבע הדברים ההסבר המדעי הוא הרבה פחות ציורי: הזוהר הצפוני, המכונה גם “אורורה בוראליס” על שם רוח הצפון היוונית, נגרם כתוצאה מחלקיקים שטעונים במטען חשמלי שזורמים מטה בשדה המגנטי של כדור הארץ. כשהם מגיעים לאטמוספירה מתרחש תהליך של שחרור אנרגיה, שמוביל לתופעה הייחודית לקטבים. אולם גם אם מדובר בתופעה מדעית, הזוהר הצפוני הוא מראה מפעים. אלומת אור ירוקה צרה וארוכה שהולכת ומתרחבת ובתנועה עגולה, מתפתלת, כמו תנועה של מריחת מכחול ביד בוטחת על בד קנבס, צבעה הולך ומתעצם. לעיתים מצטרפים לחגיגת המחול השמימי אורות מלאי הוד אדומים וכחולים. כל גל זוהר כזה נמשך מספר דקות ואז נעלם ושוב חוזר במלוא עוזו, וכך הלאה עד שהשמיים חוזרים להיות שחורים.

המראה המפעים הזה מתרחש כמעט מדי ערב בלפלנד הרחוקה, אולם ניתן לראותו במלוא הדרו בעיקר בחודשי האביב והסתיו, בשעת חצות, כשהשמיים בהירים והטמפרטורה צונחת מתחת לאפס. או אז חשוב להצטייד בביגוד ארקטי, שמגן בפני הקור.הרקיע בלפלנד מספק תופעה מיוחדת נוספת: בחורף השמש כמעט ואינה זורחת וחושך שורר על פני הארץ ובקיץ, במשך 73 ימים החמה כמעט ואינה שוקעת ומהווה את הזמן שבו התושבים יוצאים וחוגגים, בעזרת הרבה מאוד אלכוהול כמובן.

אבל לא רק השמיים בלפלנד משאירים את חותמם על המבקרים, גם מה שנמצא על פני האדמה. וזה בעיקר שלג, הרבה מאוד שלג. ועצים, כמעט 90 אחוזים משטחה של לפלנד מכוסה ביערות. בעיר הבירה רובניימי (“נקודת גבעה”, בשפת הסאמים) הקימו את “ארקטיקום”, מוזיאון מיוחד המוקדש לעצים ולטבע. ככה אוהבים בני המקום את היערות שלהם. הטבע המקומי כולל גם בעלי חיים שהסתגלו לקור, שצונח בחודשי החורף אל מתחת לאפס. כלבי ההאסקי, למשל, שבעבר היו משמשים לשינוע אנשים וסחורות וכיום סוחבים בעיקר תיירים נרגשים, הם מבעלי החיים הבודדים שנהנים ממזג האוויר. אל כל מזחלת שמשנעת שני אנשים על גבי השלג האינסופי רתומים שישה כלבים חסרי סבלנות, שנהנים מעבודתם. ראשונים המנהיגים, אחריהם הכלבים הצעירים ולבסוף הכלבים החזקים ביותר. כדי למנוע ריבים מצוותים אותם זכר לצד נקבה.

ויש גם איילים, אולי החיה הכי משמעותית בלפלנד. בספר “אלה קרי, הילדה מלפלנד”, שתרגמה בחן לאה גולדברג נכתב: “יֵשׁ לָהּ לְאֶלָה קָרִי גַם אַיָל צְפוֹנִי, גָדוֹל, חַי! הוּא נִתָּן לָהּ בְּמַתָּנָה בַּיוֹם שֶׁבּוֹ נוֹלְדָה. הָאַיָל נִרְתַּם לַמִזְחֶלֶת וְהוּא סוֹחֵב אֶת כָּל הַחֲפצִים, שֶׁיֵש לְטַלְטְלָם מִמָקוֹם לְמָקוֹם. אֲבָל בְּדֶרֶך כְּלָל חָפְשִׁי הָאַיָל, הוּא רָץ וְּמַקֵּפץ עִם כָּל הָאַיָלִים הָאֲחֵרִים, כִּי לַפְּלַנְד הִיא אֶרֶץ הָאַיָלִים”. איילי הצפון לא רק מסייעים לסאמים להעביר את מטלטליהם ממקום למקום. תושבי המקום מנצלים היטב את החיה הזו, בשרם משמש לאכילה, החלב שלהם לשתייה ומפרוותם מכינים מלבושים חמים. האיילים גם מככבים בסיפורי חג המולד. רתומים למזחלתו של סנטה קלאוס הם עפים בשמי החורף ומחלקים מתנות לילדים. ואותו סבא זקן וחביב, משאת נפשם של זאטוטים ברחבי העולם, הוא האטרקציה המרכזית בכפר של סנטה קלאוס, הממוקם על חוג הקוטב הצפוני בלפלנד. יש שם חגיגה שלמה: סנטה יושב בלשכתו ומקבל קהל, סניף דואר מוציא משלוחים עם חותמת מיוחדת, יש כלבים ואיילים ומזחלות שלג ממונעות. אחרי האיילים והכלבים, אופנועי השלג הן הדרך הטובה ביותר להתוודע לנופים הלבנים של לפלנד, ואין מרגשת בנסיעה באמצעותם בינות למפלים הקפואים, לאגמים הקפואים ולנהרות – נכון, הקפואים גם כן. דרך יוצאת דופן נוספת לחלוף על פני האגמים הקפואים היא באמצעות שוברת קרח, ספינה המבקעת גושי קרח עצומים בים הפתוח בכדי לשמור על נתיב מעבר ימי ללא תלות במזג האוויר. שייט תיירותי על שוברת קרח מאפשר לנוסעים להתמודד עם אתגר יוצא דופן: שחיה במים הקפואים בעזרת חליפה מיוחדת.

לטיול המאורגן ללפלנד והוזהר הצפוני לחצו כאן

 


טיולים שיכולים לעניין אתכם