מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות


הריביירה הצרפתית – “גן העדן הכחול” מאת נאוה שטינברכר

Nice

עוד בטרם יגעו גלגלי המטוס במסלול הנחיתה – כבר ניתן להבחין בחופי התכלת המרשימים. מפרצים בצורת כונכיות, יוצרים חופי רחצה טבעיים בחלק מהערים, או לשונות יבשה בים שניתן להשקיף עליהם לאורך דרכי נוף מרהיבות המאפיינות את האזור. הריביירה הצרפתית משתרעת בחלקו המזרחי של חבל הארץ ‘פרובנס וחוף התכלת’. גבולות החבל נקבעו על-ידי הטבע: במערב – נהר הרון, בדרום – הים התיכון, בצפון – קו סיום עצי הזית ובמזרח – הרי האלפים והגבול שנע עם ה השנים – בין איטליה לצרפת. במהלך ההיסטוריה חבל ארץ זה עבר ידיים רבות: בעת העתיקה, היוונים התיישבו לאורך החוף. הרומאים היו הראשונים שגילו את המעיינות החמים בקרבת העיר אקס אן פרובנס, התיישבו באזורים הפנימיים והותירו שרידים רבים באזור. בימי הביניים ובמאה השש-עשרה – מצודות ומבצרים, שחלקם השתמר, נבנו בראש כל גבעה כדי להתגונן מפני שודדי הים שפקדו את האזור. במאה התשע-עשרה האריסטוקרטיה האנגלית ‘גילתה’ את פוטנציאל הנופש והקייט הטמון באזור, הן בגלל האקלים הנוח במשך כל עונות השנה והן עקב חופי התכלת הנפלאים. גם אמנים רבים פקדו את האזור והותירו ציורים, רישומים ועבודות אמנות רבות – אותן ניתן למצוא במוזיאונים בערים השונות. חלק מהאזור היה שייך לאיטלקים ולממלכת סאבוי עד שנת 1860. עם איחוד איטליה העיר ניס (ניצה בפי האיטלקים) – עברה לידיים צרפתיות. בחבל ארץ זה מגלים נופים הרריים זרועים נקיקים וקניונים, מחד ואת הרי האלפים הימיים הנושקים למים התכולים, מאידך. דרכי נוף נשגבות, מהממות ביופיין, נוסח קניון וורדון או הדרך למונקו ולריביירה האיטלקית. אזורי גידול גפנים לצד שדות לוונדר, מימוזה וצמחים אחרים המשמשים את תעשיית הבשמים באזור. ערי חוף אלגנטיות ומהודרות לצד עיירות וכפרים שהזמן, כאילו, קפא בם מלכת. ‘עיירות תלויות’, מוקפות חומה, נישאות על ראש גבעה, נוסח סנט-פול או גורדון לצד עיירות חוף ודייג דוגמת סן-טרופז או קאסיס. לכל עיר, עיירה או כפר – מאפיינים יחודיים, ימי שוק ויריד (מומחיות השמורה לצרפתים), אתרים היסטוריים, פסטיבלים וקרנבלים ייחודיים, מאכלים אופייניים, יינות וליקרים, מוזיאונים, גלריות ושכיות חמדה. לא יפלא, איפוא, שהאזור הפך ל”גן עדן הכחול” כפי שהגדיר אותו מארק שאגאל, מוקד משיכה לצרפתים ולתיירים בהמוניהם.

ניס – הצרפתיה האיטלקית בפי היוונים ‘ניקאיה’ (Nikaia) העיר שמשה כתחנת מסחר. הרומאים הקימו קולוניה על אחת מהגבעות החולשות על העיר, ‘סימייה’ (Cimiez) – רובע אלגנטי בניס, שהגיע לשיא גדולתו בתקופה הויקטוריאנית, במאה התשע-עשרה. בעקבות המלכה ויקטוריה אנגלים רבים נהרו לכאן והקימו וילות ובתי מלון יוקרתיים. המקום מארח היום את מוזיאון שאגאל, מוזיאון מאטיס, מוזיאון לארכיאולוגיה ועוד. העיר העתיקה: ‘גבעת הטירה’ (Colline du Château) וטיילת ארצות-הברית למרגלותיה מהוות את אחת מצלעות המשולש שיוצרים גבולות העיר העתיקה. כדאי לקחת את ה’רכבת הקטנה’ המובילה לראש הגבעה ולצפות בנוף המרהיב של העיר. במקום שרידי מצודה שחלשה על מבוא הים כמו גם בתי קברות לכל הדתות, גם ליהודים. הצלע השניה בעיר העתיקה – מכיכר מסנה (שם גאלרי לאפייט) לאורך שדרות ז’אן ז’ורס עד לכיכר גאריבלדי . (הערה: בימים אלה קשה הגישה לאזור עקב הנחת מסילת רכבת חדשה בכל האזור). הצלע השלישית במשולש – ‘קורס סאלייה’ (Cours Saleya). המקום משנה את צביונו מידי יום: בבוקר – שוק פרחים ומזון – כמיטב המסורת הצרפתית ובערב – ‘פותחים שולחנות’ והמקום הופך למרכז מסעדות, שוקק חיים, בו מוצעים מיטב המאכלים. טיילת האנגלים: שערי ‘קורס סאלייה’ מוציאים אותך לטיילת שהוקמה ביוזמת אזרחי ניס, יוצאי אנגליה, שהתיישבו בעיר והפכו אותה למרכז נופש לאצילי אירופה. לאורך הטיילת – בתי מלון מפוארים, בתי דירות יוקרתיים, בתי קפה ומסעדות, סככות ישיבה, כמו גם בתי קזינו ותיאטרון. הקתדרלה הרוסית: ‘סנט ניקולא’ היא ‘מזכרת’ מבית רומנוב ומהצאר האחרון ניקולאי השני. נחנכה בניס בשנת 1912 והינה כנסיית הבצלים השניה בגודלה מחוץ לרוסיה. מאוד עשירה ומושקעת – הן מבחוץ והן מבפנים.

Cannes_Articles

קאן – מכפר דייגים לעיר נוצצת ומתוקשרת מי ש’העלה על המפה’ את העיר היה לורד ברוגהאם הבריטי בתחילת המאה התשע-עשרה. עקב מחלת הכולירע שפשטה בניס השכנה – נאלץ הלורד לבלות את זמנו בכפר הדייגים הקטן, התאהב במקום והקים פה וילה. אחרים הגיעו בעקבותיו וכך הפכה קאן לחלק מהריביירה. את יוקרתה, הבניה האלגנטית שבה ופירסומה – חבה קאן לשבוע פסטיבל הסרטים המתקיים בעיר. מאז חנוכת ‘מרכז הפסטיבלים והקונגרסים’ הענק בשנת 1982 – קאן הפכה למוקד יוקרתי ונוצץ, שופע כוכבים, כוכבניות, בימאים, אנשי תקשורת ומפורסמים הפוקדים את העיר ומאכלסים את בתי המלון היוקרתיים. פרס ‘דקל הזהב’ נתן תנופה אדירה לעיר וכיום העיר זוהרת וראוותנית – כל ימות השנה. הטיילת: כדאי לפקוד את הטיילת האלגנטית (Boulvard de la Croisette) המעוטרת בעצי דקל ומשתרעת בין שני קצוות המפרץ. לצד ארמון הפסטיבלים – טביעות ידיים של שחקנים מפורסמים. בהמשך – בתי מלון מפוארים, מסעדות, בתי קפה, בתי אופנה, גן הוורדים ועוד. המדרחוב: במקביל לטיילת – המדרחוב היוקרתי של העיר, מקושט בעציצי פרחים תלויים ובו ייצוג של כל מעצבי האופנה הידועים. כדאי לקחת את ‘הרכבת הקטנה’ לסיבוב מקיף העובר גם דרך המדרחוב. הרובע העתיק: Le Suquet בנוי על מורדות הר שבלייה. ממנו תצפית יפה על קאן. במורדות הגבעה – שוק מקורה בבקרים. בערב – המקום שוקק מסעדות קטנות ואוכל, אוכל…

גראס – מוקד עולמי לתעשיית הבשמים מאז המאה השש-עשרה גראס, הנחבאת בין גבעות ומוקפת בשדות פרחים, נחשבת למרכז עולמי בתעשיית הבשמים. תושבי המקום עוסקים במיצוי וריכוז תמצית ריח הבושם מפרחי הלוונדר, מימוזה, יסמין, וורדים ועוד. ידע שעובר מדור לדור גרם להקמת מספר בתי חרושת העוסקים בתעשייה זו וכדאי מאוד לבקר באחד ממוקדי תעשיית הבשמים, או בחנויות המפעל. בנוסף, ניתן לצפות על נוף הגבעות, לשוטט בסמטאות העיר העתיקה, להנות ממוזיאון לתלבושות, מהקתדרלה העתיקה – בה מצויות תמונות של רובנס ועוד.

סנט פול דה וואנס – ‘העיר התלויה’ מבצרים על ראשי הגבעות הפכו במשך השנים לעיירות קטנות, מוקפות חומה שנשתמרה, סגורות לכלי רכב, מזמינות לשוטט בסמטאות הצרות והייחודיות לכל עיירה. סנט פול היא המפורסמת ביותר בין הערים הללו. אמנים השכילו לנצל את הפוטנציאל הטמון במקום וכיום, לאורך הרחוב הראשי, בוטיקים וגלריות המציעים שפע של אוצרות אומנות. הזמן שקפא מלכת מציע את מגרשי ה’פטאנק’ – משחק הכדורת המפורסם של תושבי דרום צרפת כשבכל כיכר מרכזית ניתן לראות את זקני המקום מתאספים ווזורקים את כדורי הברזל הנודעים. יפי המקום משך אליו אמנים רבים ששילמו בציורים ובעבודות תמורת ארוחות ולינה במקום. עד היום במלון הבוטיק “יונת הזהב” (Colombe d’Or) ניתן לראות ציורים של לג’ר, פיקסו, מאטיס ובראק.

סנט טרופז וערי המפרץ – לראות ולהיראות מיקומה הגאוגרפי של סנט טרופז – בצפון המפרץ המשותף גם לסנט מקסים וסנט רפאל – שמר על צביונה כעיירת דייגים עד לשנות החמישים של המאה העשרים. מסיבה זו חופי הרחצה שלה אינם אטרקטיביים ואינם מושכים מתרחצים שכן המים קרים מדי. שמה של העיר נגזר משמו של קדוש נוצרי. על פי האגדה, הוא נרדף על-ידי הקיסר הרומי נרון והוצא להורג משום שהפך לנוצרי. גופתו וראשו שנכרת הושמו בסירה ונפלטו שלמים לחופי המקום, יחד עם כלב ותרנגול שהיו אמורים לאכול את הגופה. עד היום, במחצית חודש מאי – מלווים תושבי המקום, ילדים ומבוגרים, את צלמו של סנט טרופז בתהלוכה ססגונית – יום חגה של העיר. העיר קנתה לה פרסום בזכות בריג’יט בארדו שהתיישבה במקום בשנות החמישים, הקימה פה את ביתה ומאז המקום הפך למוקד משיכה למפורסמים ולאלו שרוצים לראותם. הרציף משמש כמעגן ליכטות גדולות וקטנות עם בתי קפה, מסעדות, שוק דגים יומי ועוד. כדאי להגיע למקום בספינה המשייטת וחוצה את המפרץ וכך להנות מפאן נוסף של חופי התכלת.

קניון וורדון – מצוקים, דרכי נוף נשגבות ואגם ‘הצלב הקדוש’ מצוקי נהר הוורדון והארטובי מציעים את אחד מאתרי הנוף הדרמטיים ביותר באירופה. במקומות מסויימים הנהר זורם בעומק של עד 800 מ’ בין קירות זקופים וברוחב של 8 מ’ ביניהם. נקודות תצפית מקדמות את פני המטייל, גשר מעל נהר הארטובי מהווה את אחד ממפעלי ההנדסה המרשימים שנבנו ובקיץ מזמין לקפיצת באנג’י. ממי נהר הוורדון מתנקזים לאגם מלאכותי רחב ידיים הניבט למרחוק במימיו הכחולים. סביב האגם מספר עיירות כשגולת הכותרת – העיירה ‘מוסטייה סנט מארי’ (Moustiers-Ste-Marie). ‘עיירה תלויה’ השוכנת בהרים, מזמינה לצעוד ב’ויה דולורוזה’, מחד ומציעה את מרכולתה והתמחותה – עבודות קרמיקה מצויירות בידי תושבי המקום, מאידך.

נסיכות מונקו – אלגנטיות, סיפורי נסיכים וכסף רב – בשטח מצומצם במרחק לא רב מהגבול האיטלקי, תחומה בין עיירות צרפתיות משני צידיה, נמצאת נסיכות מונקו הקטנה. תחומה בין שני מצוקים נישאים מעל פני הים: מונקו מחד בה מרוכזים שטחי הציבור והנסיכות. החל מארמון השליט, גנים ציבוריים, מוזיאון אוקינוגרפי וכלה בקתדרלה בה קבורים נסיכי ונסיכות שושלת גרימאלדי. זהו בית המלוכה העתיק ביותר ביבשת אירופה שהחל את דרכו במאה השלוש-עשרה עם נזיר שברח מאחת מערי איטליה והתיישב במונקו. על המצוק השני יושבת מונטה-קארלו שרכשה את פרסומה מהקזינו המפואר שבה. ארכיטקטורת המקום אלגנטית ביותר ושובת עין, בית אופרה, בית מלון מהודר ביותר ומסעדות – מציעים את המיטב. רק בוא ושים את כספך… ובלילה… הכל נוצץ באור יקרות ונדמה כי אנו נמצאים בעולם של אגדות.


טיולים שיכולים לעניין אתכם

לוגו של וואטסאפ